בעמוד הזה
פיצויי הפיטורים הם סכום כספי שהמעסיק נדרש להעניק לעובד שפוטר, כמו גם לעובד שהתפטר בנסיבות מסוימות. בעבר, המעסיק היה מחויב לשלם לעובד מפוטר פיצויים ולא משנה מאיזה מקור, אך כיום הנושא מאוד מוסדר וכל מעסיק נדרש להפריש בכל חודש סכום רלוונטי לקופת פיצויים מוגדרת. בצורה מוסדרת זו, הפיצויים מובטחים ולרוב רשומים על שם העובד, כך שכל עובד יכול לבחור לא למשוך את כספי הפיצויים וכך להגדיל את החיסכון הפנסיוני שלו למשל. אך יש מקרים רבים בהם כספי הפיצויים נמשכים / משוחררים לטובת העובד המפוטר או עובד שפרש לגמלאות, ונגבה עליהם מס. כאשר לרבים מגיעים למעשה החזרי מס בגין פיצויים והם לאו דווקא מודעים לכך.
באופן כללי, כספי פיצויי הפיטורים יכולים להתקבל במועד הפרישה מעבודה, לרוב כחלק אינטגרלי מקצבת הפנסיה, עקב פיטורים או התפטרות, וכן בפדיון ימי מחלה במקרים מסוימים. רשות המיסים מעניקה פטור ממס על כספי הפיצויים עד לגובה של משכורת אחת לכל שנת עבודה ועד לתקרה מוגדרת המתעדכנת מעת לעת. מעבר לפטור ממס הכנסה על כספי פיצויים, הכספים נכנסים לחישוב ההכנסה החייבת במס וחבות המס מחושבת באופן הכולל כספים אלו. כאשר מקבלים את כספי הפיצויים כקצבה חודשית עם כספי הפנסיה, חבות המס עליהם יורדת.
מתי נוצר החזר מס על כספי פיצויים
המס על הפיצויים מנוכה בסמוך להפסקת העבודה, לאחר שהעובד הציג בפני הגורם המשלם את המסמכים והאישורים הדרושים. הגורם המשלם עשוי להיות המעסיק או הגוף שמחזיק בכסף – חברת ביטוח, קרן פנסיה או קופת גמל. גם עובד שאינו מושך את הכספים עשוי לגלות שהגוף המחזיק בהם ניכה מס במועד סיום העבודה.
הניכוי הזה נעשה לפי תמונת מצב חלקית, לפני שידוע מה תהיה ההכנסה בפועל באותה שנה ובשנים שאחריה. מכאן נוצר הפער: מי שסיום העבודה הוריד את הכנסתו – בגלל תקופת אבטלה, מעבר לשכר נמוך יותר או יציאה לגמלאות – שילם על הפיצויים מס גבוה מזה שהיה חייב בו בסופה של השנה. את ההפרש הזה אפשר לדרוש בחזרה, עד שש שנים אחורה.
החזרי מס בגין פיצויים – פריסת קבלת כספי פיצויים
היבט חשוב לגבי החזרי מס בגין פיצויים הוא האפשרות לצמצם את תשלומי המס על פיצויים באמצעות פריסה. התשלום בפועל של המיסוי על כספי הפיצויים אמור להתבצע במועד קבלת הכספים עבור העובד, כאשר הצירוף של הסכום הזה לשכר השוטף יכול בהחלט להקפיץ מהותית את חבות המס באותו חודש ולגרור תשלומים גבוהים יחסית.
לכן מס הכנסה מאפשר לפרוס את כספי הפיצויים לצורכי חישוב חבות המס עד למקסימום 6 שנים. בעיקרון בגין כל ארבע שנות עבודה התקנות מאפשרות שנת פריסה אחת, כאמור עד מקסימום 6 שנים.
ניתן לבצע פריסת פיצויים לצורכי מס הן קדימה והן אחורה. פריסה קדימה מתייחסת לשנים שאחרי סיום העבודה – שנות שכר נמוך יותר, אבטלה או גמלה – ולכן היא עדיפה כשההכנסה החודשית צפויה לרדת. פריסה אחורה מתייחסת לשנות העבודה שחלפו, ומתאימה למי שהכנסתו בעבר הייתה נמוכה יחסית, או למי ששכרו צפוי לעלות. הבחירה בין השתיים היא כלכלית ולא טכנית, והיא תלויה בהיסטוריית ההכנסות ובהכנסה הצפויה, ולכן כדאי לחשב אותה לפני שמגישים.
איך מבקשים את הפריסה בפועל
את הפריסה קובע פקיד השומה האזורי, שמחליט מהי מקדמת המס על הפיצויים וכמה מס יש לשלם בכל אחת משנות הפריסה. מכאן והלאה הפריסה היא התחייבות שנתית: בכל אחת משנות הפריסה יש להגיש דוח למס הכנסה, ואם ההכנסה בפועל נמוכה מזו שהוערכה מראש – נוצר החזר, ואם היא גבוהה ממנה – נוצרת השלמה.
הדיווח נעשה בדוח השנתי להכנסות יחיד, טופס 1301. זו גם הסיבה שהחזר מס על פיצויים מתגלה בדרך כלל באיחור: מי שלא הגיש דוח באותן שנים לא ביקש את ההפרש, והוא נשאר אצל רשות המיסים עד שמבקשים אותו.
רצף קצבה – ויתור על נזילות הכסף בתמורה לפטור
כלי שני, שאינו פריסה, הוא רצף קצבה. עובד שעבודתו הופסקה בשל פיטורים, התפטרות או פרישה, ושבמהלך שנות העבודה הופרשו עבורו באופן שוטף כספים לקרן פנסיה, לקופת גמל או לביטוח, יכול להשאיר את כספי הפיצויים בקופה כך שישולמו לו בעתיד כקצבה – ולא לשלם עליהם מס במועד סיום העבודה.
המשמעות הכלכלית היא החלפה: העובד מוותר על נזילות הכסף ועל האפשרות לקבל אותו בתשלום אחד, ובתמורה אינו ממוסה עליו עכשיו. הכסף ימוסה בבוא העתו כקצבה, לפי כלל המיסוי של קצבה. לכן רצף קצבה משתלם במיוחד כששיעור המס הצפוי על הקצבה נמוך משיעור המס השולי שהיה חל על הפיצויים כסכום חד-פעמי – מצב שכיח דווקא אצל מי שפורש.
לצד רצף קצבה קיימת גם האפשרות של רצף פיצויים – שמירת הפיצויים הפטורים לזכות העובד עד למעסיק הבא, במקום למשוך אותם בסיום העבודה. שתי האפשרויות דורשות הודעה לפקיד השומה במועד, ושתיהן משנות את תמונת המס של השנים הבאות, כך שכדאי להחליט עליהן יחד עם שאלת הפריסה ולא בנפרד ממנה.
החזרי מס על מענקי פרישה שהופקדו לקרן פיצויים
כאשר עובד פורש – מתפטר או אפילו מפוטר מעבודתו, במקרים מסוימים המעביד בוחר לתת לו מענק כספי מסוים. כאשר המענק ניתן במשכורת, הוא נכלל בחישוב חבות המס הכולל ומגדיל כמובן את חבות המס באותו חודש.
אך למעשה, החוק מתיר לעובד לקחת את כל כספי המענק ולהפקיד אותם לקרן הפיצויים שלו בקופת גמל או קרן פנסיה למשל – ולקבל על כך פטור ממס.
עובדים שקיבלו מענק במשכורת הרגילה ושילמו עליו מס, אך הפקידו את מלוא הסכום בקרן הפיצויים – לרוב הכוונה היא הפקדה לפיצויים כולל הפקדת הפרש המס – יכולים לדרוש בחזרה את מלוא המס ששולם על חלק זה של הסכום. זאת באמצעות טופס 1301 (באופן עקרוני בשדה 258).
פיטורים, פרישה מוקדמת ויציאה לגמלאות
שלושת המצבים האלה מגיעים לאותו חישוב, אבל לא לאותה תשובה. בפיטורים באמצע הקריירה ההכנסה בדרך כלל חוזרת לעלות, ולכן פריסה אחורה או קדימה היא השאלה המרכזית. בפרישה מוקדמת ובמעבר לגמלה ההכנסה יורדת ולרוב אינה חוזרת לרמתה הקודמת, ואז דווקא רצף קצבה הוא שעשוי לחסוך את עיקר המס – ובמקביל, שנות ההכנסה הנמוכה שאחרי הפרישה הן בדיוק השנים שבהן מתגלה שנוכה מס עודף בעבר.
בכל אחד מהמצבים כדאי לבדוק שש שנים אחורה ולא רק את שנת סיום העבודה, מפני שהמס העודף שנוכה בשנה אחת מתברר לרוב רק על רקע השנים שאחריה.