חוק חדלות פירעון עוסק במקרים בהם אדם שחייב כסף לנושים אינו מסוגל לשלם את חובו. הסיבות להיווצרותו של מצב "חדלות פירעון" (אי יכולת לשלם חובות) מגוונות מאוד, במקרים רבים מדובר על תוצאה של בזבנו יתר אבל במקרים רבים אחרים מדובר על תוצר של תחזית כלכלית שהתבדתה או על חוסר מזל בלבד (למשל – הפסדים כלכליים עקב מגז אויר סוער).
דיני חדלות הפירעון נועדו בעיקר להגן על החייב שאינו יכול לשלם עוד את חובותיו ולאפשר לו "לאתחל" את חייו מבחינה כלכלית. ישנה ביקורת על היותו של החוק (שנכנס לתקף בספטמבר 2019) "מקל" ביחסו לחייבים.
מתי חייב מוגדר כ"חדל פירעון"
סעיף 2 ל"חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי" מגדיר כחדל פירעון כל מי שאינו מסוגל לשלם את חובותיו, אפילו חובות שזמנם פירעונם טרם הגיע וערכם גבוה מההכנסות הצפויות לו. כדי לפתוח בהליכי חדלות פירעון יש צורך בפנייה לבית משפט ע"י החייב עצמו, אחד מנושיו או היועץ המשפטי לממשלה. חדלות פירעון יכולה לחול הן על יחידים והן על תאגידים. הליכי חדלות פירעון של מי שחובותיו גבוהים (כיום גבוהים מ150,455 סכום המשתנה מעת לעת) מתנהלים אצל הממונה על הליכי חדלות פירעון במשרד המשפטים. הליכי חדלות פירעון על חובות בסכומים קטנים מתנהלים ברשות האכיפה והגבייה.
הליכי חדלות פירעון – מה זה אומר
ההשלכה המיידית של פתיחה בהליכי חדלות פירעון היא העברתם של נכסי החייב לאחריותו של נאמן או מפרק מחד ומניעת האפשרויות של הנושים לתבוע את חובותיהם מהחייב. המטרה של מינוי הנאמן היא לאפשר בחינה אובייקטיבית של האפשרויות של החייב להחזיר את החובות (למנוע ממנו "להבריח נכסים" על ידי העברתם לצד שלישי). המטרה של הקפאת ההליכים היא לאפשר חלוקה צודקת של ההון בין הנושים השונים ולמנוע מצב בו הנושה הראשון שתובע מקבל את מלא הסכום ואילו הנושים האחרים נשארים בידיים ריקות.
כיצד מחלקים את נכסי החייב
החלוקה של נכסי החייב בין הנושים השונים אינה שוויונית. הזכאים הראשונים הם כאלה שיש להם זכות קניינית קבועה – שלחוב שלהם הוצמד מראש (בשעת ההתחייבות) נכס שאמור להיות משולם אם החוב לא יפרע. אחריהם באים החובות הנוגעות להליך חדלות הפירעון עצמו (שכר הנאמן, עמלות שונות ועוד) ולאחריהם באים שאר החובות (ביחס לתאגידים ישנה קטגוריה נוספת של "שיעבוד צף" חובות שלא הוצמד להם נכס ספציפי). אם ההליך נגמר וכל החובות שולמו החייב זכאי לקבל את שארית הנכסים.
סיכום
הליכי חדלות הפירעון נועדו לטפל במצב בו החייב אינו מסוגל לשלם את חובותיו, והוא מטיל מגבלות על החייב (העברת הנכסים לנאמן) ועל הנושים (אין אפשרות לתבוע את החובות מהחייב) תפקידם של ההליכים הללו הוא לייעל את החזרת החובות כך שהנושים יקבלו סכום כמה שיותר גבוה מחד והחייב יוכל לצאת לדרך חדשה מאידך, החזר החובות אינו מלא והוא נותן עדיפות מסוימת לחייבים מסוגים שונים.